אסיר או עציר רשאים להגיש עתירה בכל הנוגע לתנאי מאסרם או מעצרם.
כמו כן, בני משפחתו של האסיר רשאים לעתור בשם האסיר. העתירה תוגש לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים שבתחום שיפוטו נמצא בית הסוהר.
העתירה יכולה להיות מוגשת כנגד רשויות המדינה (כגון שב"ס, ועדת השחרורים, ועדת אלימות במשפחה וועדת גילוי עריות) או כנגד בעלי תפקידים שונים בכל הנוגע לתנאי מאסרו של האסיר.
להלן רשימה חלקית של הנושאים בהם מוגשות העתירות:
- החלטות כנגד ועדת השחרורים בכל הנוגע להחלטות הקשורות לשחרור מוקדם של אסיר.
- החלטות שב"ס בנוגע ליציאה לחופשה.
- החלטות שב"ס בעניין קבלת טיפול רפואי, פסיכולוגי או נפשי.
- החלטות שב"ס לגבי קיום התייחדות.
- החלטות שב"ס בנושא שילובו של שילוב האסיר בטיפול שיקומי המתאים לצרכיו (בדר"כ כנגד החלטה שלא לשלבו).
- החלטות שב"ס בנוגע לתנאי מאסר נוספים (למשל שילוב האסיר בעבודה).
משרדינו בקיא בזכויות האסירים ומעניק ייעוץ וליווי מקצועי לאסירים ובני משפחותיהם. אנו נפעל במלוא המרץ למנוע את קיפוח זכויות האסיר ולהביא לרווחתו. צריכים ייעוץ? לחצו >>>
על האסיר המעוניין בהגשת העתירה יש להגיש תחילה בקשה מנומקת לרשות שנגדה הוא מתכוון לעתור ובה עליו לטעון מדוע עליה לשנות את החלטתה. לאחר מכן יש להמתין זמן סביר לתגובתה.
את כתב העתירה יש להגיש למפקד האגף בשישה העתקים, בצירוף תצהיר אימות חתום ע"י עורך דין. בית הסוהר מעביר את העתירה לבית המשפט אשר יקבע את תאריך הדיון בעתירה.
לרוב הדיון נערך בפני דן יחיד, למעט בעתירות כנגד ועדת השחרורים אשר נערכות בהרכב של שלושה שופטים.
האסיר יכול לייצג את עצמו או להיות מיוצג על ידי עורך דין.
אסיר שיהיה מעוניין לערער על החלטת בית המשפט המחוזי יוכל לפנות לבית המשפט העליון לקבלת רשות ערעור, תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה (ואם ההחלטה ניתנה שלא בפניו אז מיום שהומצאה לו ההחלטה).
על מנת למקסם את סיכויי קבלת העתירה חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין פלילי מנוסה שיוכל לבחון את הנושא ולהעריך את סיכויי העתירה.
