מילון מונחים מהמשפט הפלילי

במקרים חריגים, יכול בית המשפט להחליט שלא להרשיע את הנאשם או להורות על ביטול הרשעה, חרף העובדה שהנאשם ביצע את העבירה. חשובה ההבחנה בין "זיכוי" ל"אי הרשעה" או ביטול הרשעה: כאשר נאשם מזוכה, בית המשפט קובע כי העומד לדין אינו אשם בעבירה שבשמה הועמד לדין. לעומת זאת, כשבית המשפט מורה על אי הרשעה הוא קובע שהנאשם אשם במעשים המיוחסים לו בכתב אישום אך למעשה עושה עם הנאשם חסד וחוסך ממנו את הסטיגמה שבהרשעה הפלילית ואת הפגיעה בעתידו.

בית המשפט בוחן שני קריטריונים לאי הרשעה (ע"פ 2083/96 מדינת ישראל נ' תמר כתב). ואלה שני התנאים המצטברים שנקבעו ב"הלכת כתב": "הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל."

סעיף 34ח לחוק העונשין קובע כי אדם לא יישא באחריות פלילית אם בשעת המעשה היה חסר יכולת להבין את אשר הוא עושה או להבין את הפסול במעשהו ואם בשל מחלה או ליקוי בשכלו לא יכול היה להימנע מלעשות את המעשה.

הגנת אי השפיות היא אחת מדרכי ההגנה האפשרויות העומדות בפני נאשם בפלילים. הפסיקה מכירה בכך שלא די שהאדם שביצע עבירה פלילית הוא לוקה בשכלו או בנפשו אלא יש חשיבות לרמת המצב הנפשי בעת גיבוש יסודות המחשבה הפלילית של האדם. אדם צריך סבול מהפרעה נפשית בשעת המעשה. אדם שבשל מחלתו ביצע את העבירה מתוך דחף לאו בר כיבוש – הרי שלא הייתה לו בחירה ולכן לא ראוי להטיל עליו אחריות פלילית והוא יזוכה.

מדובר בתכנית פיקוח שהחלה בארץ כפיילוט בשנת 2005 ומהווה חלופת כליאה. במקום שאדם יהיה מוחזק במעצר או מאסר הוא נשלח למקום פיקוח מוסכם, כאשר מצמידים לרגלו אזיק אלקטרוני המנטר באופן רציף את נוכחותו של המפוקח במקום הפיקוח שנקבע לו על ידי בית המשפט או וועדת השחרורים.

היחידה לפיקוח אלקטרוני אחראית על יישומן של החלטות בית המשפט או וועדת שחרורים והיא צריכה לוודא שהמפוקחים עומדים בתנאים שנקבעו להם.

חוק הפיקוח האלקטרוני נכנס לתוקפו בשנת 2015 והסדיר את תכנית הפיקוח האלקטרוני. המטרות העיקריות של התוכנית לפיקוח אלקטרוני הן למנוע את נזקי המעצר ולהגדיל את פוטנציאל שיקום המפוקח וכן לצמצם את עלויות החזקת העצורים בכלא. מכסת המפוקחים שנקבעה על ידי המשרד לביטחון פנים עומדת על 750 מפוקחים, ביניהם גם קטינים.

ציוד הפיקוח האלקטרוני מורכב ממקלט בייתי ומאזיק המוצמד לרגלו של המפוקח. הציוד משדר למרכז השליטה בשב"ס בכל רגע נתון ומתריע על יציאה מהגבולות שנקבעו.

אכיפה בררנית היא טענת הגנה במשפט פלילי שיש להעלות בתחילת המשפט. טענת אכיפה בררנית מוכרת כחלק מדוקטרינת ההגנה מן הצדק שמעוגנת בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי ומקנה לבית המשפט סמכות להורות על ביטול כתב אישום, במקרה בו ניהולו של ההליך הפלילי עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

אכיפה סלקטיבית מתרחשת במקרה בו הדין נאכף כלפי אדם אחד ולא נאכף כלפי אדם אחר. לא כל מקרה של אכיפה חלקית יחשב לאכיפה פסולה אלא רק אכיפה בררנית ממניעים פסולים, כאשר אחרים לא הועמדו לדין בגין אותה העבירה מתוך שיקולים זרים או מניעים פסולים.

בית המשפט העליון קבע בהלכת בורוביץ (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נגד בורוביץ) מבחן תלת שלבי  על מנת לבחון האם תחול טענת הגנה מן הצדק: בשלב הראשון זיהוי הפגמים ועוצמתם במנותק משאלת האשמה; בשלב השני יבחן בית המשפט האם למרות הפגמים שנפלו יש בקיום ההליך פגיעה חריפה בתחושת הצדק ובתחושת ההגינות, בית המשפט יערוך איזון בין האינטרסים השונים; בשלב השלישי בית המשפט יבחן האם ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים יותר ופחות דרסטיים מביטול כתב האישום.

מטרתו של המבחן התלת שלבי היא להבטיח שטענות ההגנה תתקבלנה רק אחרי עריכת האיזון המתבקש בין הערך של זכותו של הנאשם למשפט הוגן ובין הערך של הגנה על בטחון הציבור.

טענת אליבי (בלטינית Alibi) פירושה "במקום אחר הייתי" היא טענת הגנה במשפט פלילי.

טענת אליבי היא טענת הגנה בה משתמש נאשם כדי להוכיח שבעת ביצוע העבירה הוא שהה במקום אחר ולכן לא יכול היה לבצע את העבירה.

טענה זו קבועה בסעיף 152 לחוק סדר הדין הפלילי. מדובר בטענה מקדמית, ונאשם שרוצה להשתמש בטענת אליבי חייב להעלותה מיד בפתיחת משפטו כבר בשלב ההקראה (תשובה לאישום) ולא להמתין לתום פרשת התביעה. אם נאשם לא טען טענת אליבי כבר בתחילת המשפט לא יוכל להוכיח את טענתו בהמשך אלא ברשות בית המשפט.

להרשעה פלילית יכולות להיות השלכות רבות והיא עלולה לפגוע באפשרויות תעסוקה של מי שהורשע. הרשעה פלילית עשויה גם לפגוע באפשרויות לקבל אשרת כניסה למדינות מסוימות, לקבל רישיון נשק, להתגייס לצבא ולפגוע בקבלת רישיון לרכב ציבורי.

ניתן לסיים הליך ללא הרשעה בבית המשפט גם לאחר שבית המשפט הרשיע נאשם בעבירה פלילית. לבית המשפט יש סמכות לבטל הרשעה במקרים מתאימים. חשוב גם לזכור שלכל הרשעה תקופת התיישנות ותקופת מחיקה. בהנחה ומדובר בפסק דין חלוט (שלא ניתן לערער עליו) ניתן לפנות לנשיא המדינה בבקשת חנינה. נשיא המדינה מוסמך לקצר את תקופות ההתיישנות והמחיקה של הרישום הפלילי לאחר שמוגשת לו בקשת חנינה.

ביטול או מחיקת כתב אישום יכול להיעשות בשני מקרים: בהסכמת התביעה שהשתכנעה שאין מקום להמשיך את ההליך הפלילי או בהחלטת בית המשפט שקיבל את טענות הסניגור והורה לבטל את כתב האישום גם אם התביעה מתנגדת לכך (למשל במקרים של היעדר שימוע או קבלת טענה של הגנה מן הצדק).

בית המשפט לנוער הוא בית משפט בעל סמכויות שפיטה מיוחדות בעבירות שבוצעו על ידי קטינים או בני נוער שטרם הגיעו לגיל הבגרות.

שופטי בית המשפט לנוער עוברים הכשרה מיוחדת לשפיטת נוער. מטרת העל של בית המשפט לנוער היא שיקום הקטין והוא עוסק בטיפול, השגחה ושפיטה של בני נוער.

סדרי הדין בבית המשפט לנוער שונים מאלה הנהוגים בבתי המשפט הרגילים, בשל המורכבות והעדינות שיש לנהוג בבני הנוער. למשל בניגוד לעיקרון פומביות הדיון החל במשפטם של הבגירים, הדיון בבית המשפט נוער יתנהל בדלתיים סגורות, בנוכחות מצומצמת של הקטין והוריו (או דמות משמעותית אחרת בחיי הקטין) וזאת מתוך מגמה להגן על פרטיותו ולמנוע את פרסום שמו של הקטין שכן פרסום דבר מעורבותו בפלילים עלול לגרום לקטין נזק ולהכתים את המשך דרכו.

כאמור בית המשפט לנוער פועל מתוך מטרה להביא לשיקומו של הנער והחזרתו למעגל החיים הנורמטיבי. שיקום הוא הערך המשמעותי ביותר בבית המשפט לנוער ולכן במקרים הראויים רשאי בית המשפט לנקוט בדרכי טיפול במקום בדרכי ענישה ולמרות קביעתו שהנער עבר עבירה, יכול בית המשפט לנוער להימנע מהרשעת הקטין.

חוק הנוער מאפשר לבית המשפט לנוער גמישות רבה במטרה להביא לשיקומו של הנער. בני נוער המעורבים בפלילים נשלחים לשירות המבחן, שם הם פוגשים בעובד סוציאלי שמעדכן את בית המשפט בהתקדמות הנער באמצעות הגשת תסקיר. ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לנוער מוגש לבית המשפט המחוזי.

לאחר שמתקבלת הכרעת דין מרשיעה בעניינו של נאשם, ולאחר שלב הטיעונים לעונש מתקבל גזר הדין. בהחלטת גזר הדין קובע בית המשפט את עונשו של הנאשם. גזר הדין בשילובו עם הכרעת הדין מהווים את פסק הדין.

ראו בעניין זה סעיף 193 לחוק סדר הדין הפלילי: "בתום הטענות לענין העונש יגזור בית המשפט את דינו של הנאשם; בית המשפט יקרא את גזר הדין בפומבי, יחתום עליו ויסמנו בתאריך קריאתו".

למשטרה יש סמכות לבצע מעצר ראשוני של חשוד רק עד 24 שעות. במידה והמשטרה מעוניינת להאריך את מעצרו של החשוד מעבר ל-24 שעות יש להביאו לדיון בפני שופט בבית משפט השלום בתוך 24 שעות מתחילת המעצר.

במעצר ראשוני של קטין מתחת לגיל 14 יש חובה להביאו בפני שופט תוך 12 שעות מלבד במקרים חריגים.

הכרעת הדין היא חלק מפסק הדין, ובה נקבע האם הנאשם מורשע או מזוכה. יכול להיות מצב בו  הנאשם מורשע בחלק מהעבירות שיוחסו לו ומזוכה מאחרות. לאחר הרשעה (או קביעה שהנאשם ביצע את המיוחס לו גם ללא הרשעה) יישמעו טיעונים לעונש ולאחר מכן יינתן גזר הדין.

הסדר טיעון, המוכר גם כעסקת טיעון, היא חלופה להמשך ניהול המשפט הפלילי. עסקת טיעון כוללת הסכמות בין התביעה להגנה המייתרות את הליך שמיעת ההוכחות באופן בו ניתן יהיה לסיים את התיק. בית המשפט אינו כפוף להסדר טיעון ועליו לקבל אותו. רוב התיקים מסתיימים בישראל בהסדרי טיעון.

הסדר הטיעון מאפשר לצדדים לחסוך זמן וכסף, ומאפשר לנאשם לזכות לעונש מקל ביחס לזה שהיה מקבל לו היה מנהל את התיק והיה מורשע בסופו של ההליך.

החל משנת 2013 מאפשר חוק סדר הדין הפלילי לרשויות התביעה, להימנע, במקרים מסוימים, מהגשת כתב אישום נגד חשוד ולסגור את התיק נגדו בהסדר מותנה.

במקרה של חשוד שיודה בביצוע העבירות המיוחסות לו, ויעמוד בתנאי ההסדר המותנה, יירשם התיק כתיק סגור בעילה של "סגירת תיק בהסדר".

במקרה של סירוב לחתום על הסדר מותנה או הפרת התנאים של הסדר מותנה, יוגש כנגד האדם כתב אישום בבית המשפט.

לאדם החשוד יש זכות להיות מיוצג על ידי עורך דין.

הליך של הסדר מותנה אינו תקף לקטינים החשודים בביצוע עבירות.

הצהרת התובע היא מסמך המאפשר את המשך החזקתו של חשוד במעצר, לתקופה נוספת של עד חמישה ימים, בתקופה שלאחר תום החקירה. מטרת ההצהרה היא לאפשר לפרקליט או לתובע להכין את כתב האישום בזמן שהחשוד נמצא עדיין במעצר. התובע/הפרקליט מצהירים שעברו על חומר הראיות וכי יוגש כתב אישום בימים הקרובים ביחד עם בקשת מעצר עד תום הליכים.

סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) קובע: "נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב)."

ההליך הפלילי בעניינו של נאשם מתחיל למעשה בדיון "הקראה".  במסגרת דיון ההקראה, יוקרא כתב האישום לנאשם ולאחר מכן על הנאשם ליתן מענה לאישום, קרי, עליו לומר לבית המשפט האם הוא מודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום או שהוא כופר בהן. ככל שיש לנאשם טענות מקדמיות עליו להעלותן בשלב זה. יודגש כי נאשם שמיוצג על ידי עורך דין פלילי, עורך הדין יקריא לנאשם את המיוחס לו בכתב האישום ובמעמד ההקראה בית המשפט רק יוודא כי כתב האישום הוקרא לנאשם וכי הוא מבין את תוכנו, בכדי שלא תעלה בעתיד טענה כאילו נוהל משפט עת הנאשם לא ידע במה הוא מואשם.

סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי מעניק לבית המשפט סמכות להתלות את ההליכים כנגד נאשם במקרים בהם לא ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו. בית המשפט יפעיל את הסמכות לבקשת התובע ו/או מיוזמתו במקרים בהם לא ניתן להביא את הנאשם למשפט, בגלל שהוא נמלט, חולה או מסיבה אחרת וכל עוד לא נגזר דינו של הנאשם. בפועל, בדרך כלל בדיון השלישי בו לא מתייצב הנאשם מורה בית המשפט על התליית הליכים ובמקרים מסוימים אף מוצא כנגד הנאשם צו הבאה.

ועדת שחרורים מתכנסת בבתי הסוהר השונים במטרה לדון באסירים אשר מתקרב התאריך שבו יסיימו לרצות שני שלישים מסך העונש שנגזר עליהם.

הועדה מחליטה האם ראוי האסיר לשחרור מוקדם על פי שיקולים שונים בהם: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, עבר פלילי, רמת המסוכנות הנשקפת לשלום הציבור, סיכויי שיקום האסיר, התנהגות האסיר בכלא ועוד.

חברי הוועדה הם: שופט העומד בראש הוועדה; שני אנשים שלכל אחד מהם מעל 5 שנות ניסיון באחד מהתחומים הבאים: קרימינולוגיה, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה או חינוך; קצין שב"ס בדרגה של רב כלאי ומעלה. רשאי להשתתף בדיוני הוועדה ללא זכות הצבעה.

ישנן גם וועדות מיוחדות המתכנסות בעניינם של אסירי עולם ואסירים המבקשים חנינה מהנשיא. אסיר זכאי להיות מיוצג בוועדת השחרורים על ידי עורך דין.

סייג זוטי הדברים מעוגן בסעיף 34יז לחוק העונשין, שבו נאמר: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".

זוהי טענת הגנה העומדת לנאשם, אשר ביצע את המיוחס לו בכתב האישום,, אך מדובר במעשה כה פעוט וקל ערך שאין זה ראוי להעמידו בשל כך בפני הליך פלילי. הנטל להוכיח את התקיימות ההגנה רובץ לפתחו של הנאשם.

על מנת להרשיע נאשם במשפט פלילי נדרשת רמת ודאות מאוד גבוהה של מעבר לספק סביר. המשמעות של זיכוי מחמת הספק היא שהתביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הצליחה לשכנע את בית המשפט ברמת הוודאות הנדרשת להרשעה חרף קיומן של ראיות כנגד הנאשם.

בזיכוי מוחלט מחליט בית המשפט שלנאשם אין כל קשר למעשה כך שלמעשה הוא לא היה צריך לעמוד לדין מלכתחילה.

זכות ההיוועצות בעורך דין פלילי היא זכות בסיסית של כל נחקר ומעוגנת בסעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים). מדובר בזכות מהותית וחשובה ביותר שכן לגרסה שימסור החשוד במשטרה עלולה להיות השפעה גורלית על התיק.

חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין פלילי טרם החקירה. הוא יוכל לעזור לכם לבחור בין האפשרויות השונות העומדות לבחירתכם (שמירה על זכות השתיקה, מסירת טענת אליבי וכו'), יסביר לכם את תרגילי החקירה הצפויים לכם וילווה אתכם מהשלב הראשון תוך בניית טקטיקה ואסטרטגיה להמשך ניהול הליך יעיל ככל האפשר.

זכות השימוע בהליך הפלילי מוסדרת בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי. החוק קובע כי רשות תביעה אליה הועבר חומר חקירה בעבירה מסוג פשע (עבירה שהעונש הקבוע לצדה הוא מעל 3 שנות מאסר) תשלח מכתב יידוע לחשוד, וזאת במטרה לאפשר לחשוד לנסות ולשכנע את התביעה או הפרקליטות להימנע מהגשת כתב אישום נגדו.

על החשוד שקיבל מכתב יידוע לפנות בבקשה מנומקת בכתב לרשות התביעה בבקשה להימנע מהגשת כתב אישום נגדו. למרות שלפי לשון החוק השימוע נערך בכתב, בדרך כלל התביעה מאפשרת לבא כוחו של החשוד לשטוח את טענותיו גם בפגישה פרונטלית בעל פה.

במידה וקיבלתם מכתב יידוע, מומלץ לפנות לעורך דין פלילי כדי שיפנה לרשות התביעה, יצלם וילמד את עיקרי חומר החקירה ויעלה טענות הגנה משפטיות במהלך השימוע.

לא בכל הליך פלילי יש זכות שימוע. ההליך מתקיים רק בעבירות מסוג פשע כשהחשוד אינו נתון במעצר במועד הגשת כתב האישום. כמו כן, בנסיבות מיוחדות רשאית רשות התביעה להימנע משליחת מכתב יידוע אם סבר פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות שיש מניעה לכך. בנוסף קיימות עבירות פשע במנויות בתקנה 1 לתקנות סדר הדין הפלילי שלגביהן אין חובת יידוע ועל כל לחשוד את זכות לשימוע. המדובר בעיקר בעבירות אלימות במשפחה.                       

הגשת כתב אישום ללא קיום זכות שימוע עלולה להוביל למחיקת כתב האישום.

זכות השתיקה היא זכות המוקנית לחשוד בעבירה פלילית שלא להפליל את העצמו ובעצם לשתוק במהלך החקירה או התשאול.

בטרם תשאול בשטח או חקירה בתחנת המשטרה על השוטר ליידע את החשוד שעומדת לו זכות השתיקה וכי אם יבחר להשתמש בה זה עלול לחזק את הראיות נגדו.

סעיף 28 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) קובע שבעת מעצרו של אדם יש להזהירו כי "אינו חייב לומר דבר העלול להפלילו, כי כל דבר שיאמר עשוי לשמש ראיה נגדו וכן כי הימנעותו מלהשיב על שאלות עשויה לחזק את הראיות נגדו"

חוק טיפול בחולי נפש הוא חוק ישראלי משנת 1991. החוק מסדיר את תנאי האשפוז הפלילי של נאשמים שנקבע לגביהם שאינם יכולים לעמוד לדין. משך האשפוז הפלילי לא יעלה על עונש העבירה המקסימלי. במידה ותמה תקופת האשפוז והחולה טרם השתקם, הוא יועבר לאשפוז אזרחי, ממנו קל יותר להשתחרר.

בית המשפט רשאי לחדש הליכים פליליים שהותלו כנגד נאשם שלא התייצב לדיונים ולהמשיך את משפטו היכן שהופסק.

לנשיא המדינה נתונה סמכות החנינה. כל אדם רשאי לפנות לנשיא המדינה בבקשת חנינה, בין אם זה אסיר המבקש להשתחרר ממאסר בטרם סיים לרצות את עונשו ובין אם זה אדם שהורשע בפלילים ומבקש למחוק את רישומו.

נשיא המדינה יכול להורות בהחלטת החנינה על שחרור או קיצור משך תקופת המאסר, הקלה ברכיבי ענישה נוספים כגון מאסר על תנאי וקנס ומחיקת הרישום הפלילי.

הפנייה לנשיא המדינה יכולה להיעשות על ידי האשם עצמו, בא כוחו או קרוב משפחה מדרגה ראשונה.

אם זומנת לחקירה באזהרה אז אתה חשוד בפלילים ומדובר בחקירה פלילית. חשוב להתייעץ עם עורך דין פלילי טרם החקירה שכן הגרסה שתמסור בחקירה עלולה לחרוץ את גורל התיק. בעת התייצבות הנחקר בתחנה על החוקר להציג בפניו את החשדות המיוחסים לו, ליידע את הנחקר בזכות היוועצות בעורך דין, ליידע את הנחקר כי עומדת לו זכות השתיקה והמשמעות של השימוש בזכות השתיקה.

חקירה ראשית היא חקירת העד על ידי הצד שהזמין אותו להעיד או בא כוחו. החקירה הראשית מוגבלת לשאלות כלליות, העד יספר בלשונו על עובדות האירוע וחל איסור להנחותו.

חקירה נגדית היא חקירה על ידי הצד שכנגד או בא כוחו. בחקרה נגדית ניתן להנחות את העד, לשאול אותו שאלות של "כן" או "לא", לעמת ולהדריך את העד.

העדות מסתימת בחקירה חוזרת שהיא חקירת עד על ידי הצד שהזמין אותו או בא כוחו. מטרת החקירה החוזרת היא הבהרת דברים שעלו בחקירה הנגדית והיא אינה מהווה "מקצה שיפורים".

השלב שמגיע לאחר הכרעת דין מרשיעה או לאחר שהנאשם מודה בביצוע עבירה. במסגרת שלב הטיעונים לעונש תהיה לנאשם הזדמנות לשכנע את בית המשפט מדוע יש להקל בעונשו.

טעות במצב דברים היא טענת הגנה ומעוגנת בחוק העונשין.

ס' 34 י"ח רבתי מדבר על טעות במצב דברים:

״ א) העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו. (ב) סעיף קטן (א) יחול גם על עבירת רשלנות, ובלבד שהטעות הייתה סבירה, ועל עבירה של אחריות קפידה לאמור בסעיף 22(ב). "

טענה מקדמית היא טענת הגנה המוצגת בדרך כלל בתחילת המשפט, במסגרת דיון ההקראה. סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי מונה סוגים שונים של טענות מקדמיות. כאשר מתקבלת טענה מקדמית רשאי בית המשפט לתקן את כתב האישום או לבטל את האישום. במקרה של חוסר סמכות מקומית רשאי בית המשפט להורות על העברת התיק לבית המשפט המוסמך.

להלן סוגים שונים של טענות מקדמיות:

1. חוסר סמכות מקומית.
2. חוסר סמכות עניינית.
3. פגם או פסול בכתב האישום.
4. העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה.
5. זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום.
6. משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום.
7. חסינות.
8. התיישנות.
9. חנינה.
10. הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

חוק העונשין מתייחס לשני יסודות נפשיים אפשריים בעת ביצוע עבירה: "מחשבה פלילית" או יסוד של "רשלנות":

מחשבה פלילית" – מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה."

"רשלנות" – "אי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה. אלא שאדם מן היישוב יכול היה, בנסיבות העניין, להיות מודע לאותו פרט." בעבירות מסוג רשלנות הענישה המקסימלית היא עד 3 שנות מאסר.

מחשבה פלילית מפוצלת לשתי דרגות משנה של "כוונה" או "פזיזות".

הכוונה חמורה מהפזיזות שכן מתקיים הרצון בגרימת התוצאה "במטרה לגרום לאותן תוצאות".

פזיזות יכולה להיות באדישות (שוויון נפש לאפשרות שהתוצאה השלילית תגרם) או בקלות דעת (תוך נטילת סיכון לא סביר מתוך תקווה שהתוצאה השלילית לא תגרם).

קיימות גם עבירות מסוג אחריות קפידה, שם די להוכיח את היסוד העובדתי ואין צורך להוכיח יסוד נפשי.

כתב אישום הינו כתב טענות משפטי הפותח את שלב המשפט הפלילי. כתב האישום המוגש על ידי המדינה – המאשימה לבית המשפט והגשתו מהווה את ההליך הפורמלי של ה"העמדה לדין".

כתב האישום כולל: שם בית המשפט שאליו מוגש כתב האישום, פרטים אודות הרשות התובעת, פרטי הנאשם, פרק עובדתי (סיפור המעשה שמגבש את יסודות העבירה), עבירות והוראות החיקוק המיוחסות לנאשם ואת רשימת עדי התביעה.

מאס בפועל כשמו כן הוא, מאסר באחורי סורג ובריח. יוער, כי עונש של עד 9 חודשי מאסר בפועל יכול בית המשפט להמיר אותו לעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות.

מאסר על תנאי יופעל רק במידה והאדם יעבור תוך פרק זמן קצוב עבירה שבית המשפט קבע בתנאי. חוק העונשין קובע כי תקופת המאסר על תנאי המרבית היא עד 3 שנים (למעט עבירות בחירות).

לכל הרשעה מוגדרת תקופת התיישנות ותקופת מחיקה. תקופת ההתיישנות נקבעת בהתאם לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים ומשתנה בהתאם לעבירה ולעונש שהוטל. הרשעה שעברו 10 שנים מתום תקופת ההתיישנות שלה, תיחשב ברוב המקרים כהרשעה שנמחקה.

ניתן לקצר את התקופות הקבועות בחוק על ידי קבלת חנינה מהנשיא.

מעצר ימים הוא מעצר טרם הגשת כתב אישום והוא נועד "לצורכי חקירה".

בית המשפט יורה על מעצר ימים של החשוד אם הוא השתכנע שיש חשד סביר כנגד החשוד לביצוע העבירות בהן חשוד וכי מתקיימת אחת מן העילות הבאות או יותר: שיבוש, מסוכנות או צורכי חקירה.

לאחר סיום החקירה המשטרתית, ביחד עם הגשת כתב האישום לבית המשפט יכולה הרשות התובעת להגיש בקשה למעצר עד תום הליכים. המשמעות היא שהתביעה המשטרתית או הפרקליטות מבקשים מבית המשפט להותיר את הנאשם במעצר כל עוד מתנהל ההליך הפלילי נגדו.

הליך זה מחמיר שכן הפגיעה בחירות הנאשם היא קשה וזאת בשעה שעומדת לו זכות החפות. על מנת שבית המשפט יורה על מעצר עד תום ההליכים הוא יבחן האם קיימות ראיות לכאורה ואם יש עילת מעצר (שיבוש הליכי משפט, מסוכנות, חשש מהמלטות).

חוק זכויות נפגעי עבירה, מעניק לנפגע עבירה מעמד וזכויות שונות. 

חוק זכויות נפגעי עבירה מגדיר מיהו נפגע העבירה ומפרט את זכויותיו בשלבים  השונים של ההליך הפלילי, ובהן הזכות לקבלת מידע, זכות נפגע העבירה להביע את עמדתו בעניינים השונים כגון הבעת עמדה לעניין הסדר טיעון ובקשת חנינה של הליך המאסר ועוד.

נפגע העבירה יכול לקבל מידע באמצעות מערכת מנ"ע. מדובר במערכת מידע לנפגעי עבירה באמצעות אתר האינטרנט ומערכת טלפונית ממוחשבת.

נפגעי עבירה יכולים להיכנס למערכת מנ"ע, באמצעות סיסמא שקיבלו במשטרה, בכל שלב, ולהתעדכן במצב התיק ובמיקומו.

סיווגי העבירות נקבעו בהתאם לרף הענישה של כל אחד מהם: עבירות מסוג חטא – העונש הקבוע בצידן הוא עד 3 חודש מאסר, לכל היותר; עבירות מסוג עוון – העונש הקובע בצידן הוא עד 3 שנות מאסר, לכל היותר; עבירות מסוג פשע – העונש הקבוע בצידן הוא מעל 3 שנות מאסר.

המדובר בעצם בחלופה למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. נאשם שהוטלו עליו עד 9 חודשי מאסר בפועל, יוכל לרצות אותם, ברשות בית המשפט, בעבודות שירות במקום ציבורי.

הנאשם יבצע את עבודות השירות ללא שכר, במוסדות שונים ללא כוונת רווח. העבודות יכולות להתבצע בבתי אבות, בתי חולים, בבתי ספר, ספריות ועוד.

במידה והנאשם לא עומד בתנאי עבודות השירות שנקבעו על ידי הממונה על עבודות השירות, בית המשפט יכול לבטל את עבודות השירות בכל שלב והנאשם ימשיך בריצוי עונשו בין כתלי הכלא.

אם במהלך עדות בבית המשפט העד מוסר גרסה שונה באופן מהותי מדברים שמסר במשטרה, יכול בית המשפט להכריז עליו כ"עד עוין". מרגע ההכרזה ניתן להטיל דופי בדברים שמוסר העד בבית המשפט ולהעדיף את הגרסה הקודמת שמסר במשטרה. הפרוצדורה מעוגנת בסדרי הדין ובדיני הראיות ומתקיימת במשפט פלילי וגם במשפט אזרחי.

עדות כבושה מתרחשת במצב בו אדם מסר את העדות רק בשלב מאוחר יותר בשלב החקירה או בהליך הפלילי מבלי שסיפק הסבר מניח את הדעת לכבישת העדות בהתחלה.

משקלה של עדות כבושה נמוך מאוד והיא מערערת את אמינותו של העד. כדי שבית המשפט יאמין לעד הוא יצטרך לשכנע את בית המשפט מדוע יש ליתן אמון בגרסתו.

סעיף 117(א) לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לקיים עדות מוקדמת, עוד לפני פתיחת המשפט, כאשר יש יסוד סביר להניח שלא ניתן יהיה לגבות את העדות במהלך המשפט, למשל כאשר יש חשש שהעד יעזוב את המדינה או כאשר יש חשש שהעד לא יסכים או לא יוכל להעיד בעתיד מסיבות אחרות.

עדות שמיעה או עדות מפי השמועה היא עדות של עד לגבי דברים ששמע מאחר ולא היה לו ניסיון ישיר לגבי הדברים. למשל אם יוסי שמע משמואל ששמואל ראה את ראובן מחזיק בסכין, דבריו של יוסי יהיו בגדר עדות שמעה שכן הוא לא ראה את שמואל מחזיק בסכין.

עדות מפי השמועה אינה קבילה בדיני ראיות למעט חריגים מסוימים.

נאשם בפלילי יכול בכל שלב המשפט, לאחר הגשת כתב האישום ולפני הכרעת הדין, לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעכב את ההליכים כנגדו.

הגורם המחליט בבקשה לעיכוב הליכים יבחן, בין היתר, את האינטרס הציבורי בהמשך הניהול ההליך הפלילי וכן את נסיבותיו האישיות של הנאשם.

לאחר עיכוב ההליכים, יש סמכות ליועץ המשפטי לממשלה לחדש את ההליכים כנגד הנאשם. בעבירות מסוג עוון עד שנה מיום העיכוב ובעבירות מסוג פשע עד חמש שנים מיום עיכוב ההליכים. לא ניתן לחדש הליכים שעוכבו בפעם השנייה.

החוק אינו מגדיר באילו נסיבות יחודשו ההליכים. ליועץ המשפטי לממשלה שיקול דעת רחב בהחלטה האם לחדש את ההליכים. למשל אם הנאשם יעבור עבירה נוספת תוך התקופה הקבועה בחוק לחידוש הליכים, תהא זו נסיבה משמעותית לחידוש ההליכים כנגדו.

עקרון פומביות הדיון הוא עקרון יסוד במערכת המשפט הישראלית. ככלל, דיוני בית המשפט יתקיימו בדלתיים פתוחות אלא אם כן נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת. למשל דיונים בעניינם של קטינים יתקיימו בדלתיים סגורות.

זכות הערעור הינה זכות יסוד בשיטת משפטנו ונועדה להבטיח את הגינותו, סבירותו וצדקתו של ההליך הפלילי.

סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה מעגן את זכות הערעור וקובע שניתן להגיש ערעור על פסק דין שניתן בערכאה ראשונה לערכאה אחת למעלה. חוק סדר הדין הפלילי (נוסח חדש) מסדיר את סדרי הדין הקשורים להגשת הערעור, בין היתר, את זמני הגשת הערעור ואופן שמיעתו.

הנאשם יכול להגיש ערעור על עצם ההרשעה בתיק  ו/או לעניין חומרת העונש.

גם הרשות התובעת יכולה להגיש ערעור על עצם הזיכוי בתיק ו/או לבקש החמרה בעונש.

הפוליגרף הידוע גם כ"מכונת אמת" הוא גלאי שנועד לבדוק את תגובותיו הבלתי רצוניות של אדם כדי לבדוק אם הוא משקר. אמינות המכשיר ולגיטימיות השימוש בו שנויות במחלוקת. הפוליגרף מבוסס על ההנחה שכאשר הנבדק משקר, מתרחשים בגופו שינויים פיזיולוגיים כגון שינוי הדופק, עלייה בלחץ הדם והמוליכות החשמלית של העור.

החוק בישראל קובע שלבדיקת פוליגרף אין כל תוקף והיא איננה קבילה כראיה במשפט הפלילי גם לא בהסכמת הנאשם.

במשפט פלילי פסק הדין מחולק לשתי החלטות שונות: הכרעת הדין המתייחסת להרשעה או לזיכוי הנאשם ולגזר הדין בו נקבע עונשו של הנאשם. שתי ההחלטות ביחד מהוות את פסק הדין. גזר הדין ניתן לאחר הכרעת הדין (במידה והנאשם מורשע) ויכול להינתן בהפרש של מספר חודשים מיום הכרעת הדין. ניתן להגיש ערעור על פסק הדין.

חוק סדר הדין הפלילי מסמיך את בית המשפט להוציא צו הבאה לנאשם שאינו מתייצב לדיונים בעניינו ובכך לאכוף את חובת ההתייצבות להליך הפלילי.

צו הבאה בהליך הפלילי מבוצע על ידי משטרת ישראל ומהווה למעשה צו מעצר בו מורה השופט למשטרה לעצור את הנאשם כדי לכפות את התייצבותו לבית המשפט.

בצו ההבאה רשאי השופט להורות למשטרה לשחרר את הנאשם בערובה בהתאם לתנאי הצו (למשל שחרור כנגד הפקדת פקדון או חתימה על ערבות אישית או ערבות צד ג').

נאשם שנעצר כיוון שלא עומד בתנאי הצו יובא ללא דיחוי בפני שופט.

שוטר שעוצר נאשם במסגרת צו הבאה מחויב למסור לו העתק מצו ההבאה ביחד עם הזמנה לדיון.

צו הרחקה הוא צו הניתן על ידי קצין משטרה או על ידי בית המשפט, הנועד בין היתר להגן על אדם במצבים של הטרדה, אלימות, הצקה, פגיעה בפרטיות ועוד.

קיימים סוגים שונים של צווים, ביניהם צו למניעת הטרדה מאיימת הניתן במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה וצו הגנה למניעת אלימות במשפחה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה.

במידה ואתם סובלים מאלימות ו/או הטרדה, כדאי לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. יחד עם זאת, יכול לעבור זמן עד שהמשטרה תטפל בתלונתכם ותפעל להרחקת הגורם המטריד אם בכלל. במקרה כזה, כדאי לפנות באופן מיידי לבית המשפט, בבקשה לקבלת צו מתאים. בדרך כלל יהיה זה צו למניעת הטרדה מאיימת.

במסגרת צו למניעת הטרדה מאיימת רשאי בית המשפט לאסור על הפוגע, בין היתר: ליצור כל קשר עם הנפגע, להימצא במרחק מסוים מדירת מגוריו או ממקום אחר, להטריד את הנפגע בכל דרך אחרת, לשאת או להחזיק נשק.

על הנפגע לגשת לבית המשפט השלום ולהגיש במזכירות טופס בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד. לאחר הגשת הבקשה יתקיים דיון במעמד צד אחד, במסגרתו רשאי בית המשפט לתת צו זמני. ככל שיינתן צו זמני, יתקיים דיון במעמד שני הצדדים (המטריד והנפגע) תוך שבעה ימים.

ככלל, תוקף הצו לא יעלה על 6 חודשים אך בית המשפט יהיה רשאי להאריך את הצו לתקופה של עד שנה ומנימוקים מיוחדים עד שנתיים.

בהליך הפלילי הרגיל המדינה היא המאשימה  והיא זו שמגישה כתב אישום כנגד אדם נאשם בביצוע עבירות פליליות.

בקובלנה פלילית המוכרת גם כקובלנה פרטית, נכנס הקובל בנעלי המדינה ומשמש כ"מאשים" בהתאם להוראות סדר הדין הפלילי.

חוק סדר הדין הפלילי מאפשר לכל אדם להגיש קובלנה פלילית כנגד כל אדם מעל גיל 14 בגין רשימה סגורה של עבירות המפורטות בתוספת השנייה לחוק.

מדובר ברשימה סגורה של עבירות בהן העניין הציבורי קטן יחסית בעוד העניין הפרטי של נפגע העבירה רב יותר.

בין היתר, ניתן להגיש קובלנה פלילית בעבירות הבאות: הוצאת לשון הרע, תקיפה, איומים, גרימת חבלה, הסגת גבול במקרקעין ועוד.

הקובלנה הפלילית תוגש לבית משפט השלום וההליך יתנהל על ידי הקובל או בא כוחו. במקרים מסוימים יכול בית המשפט לכפות על הקובל למנות לעצמו עורך דין.

במשפט הפלילי ניתן להוכיח את יסודות העבירה הן באמצעות ראיות ישירות והן באמצעות ראיות נסיבתיות.

ראיות ישירות נחשבות לחזקות יותר בהוכחת אשמתו של נאשם שכן הן קושרות את הנאשם באופן ישיר.

לעומן זאת ראיות נסיבתיות מוכיחות עובדות מהן ניתן להסיק מסקנות.

ניתן להרשיע כשיש ראיות נסיבתיות בלבד אך בית המשפט יהיה זהיר יותר ויצטרך להגיע למסקנה כי האפשרות המפלילה היא היחידה שהגיונית בנסיבות העניין.

ראיות פורנזיות הן למעשה ראיות מדעיות המשמשות לפענוח פשעים. הן נאספות בשטח על ידי אנשי המחלקה לזיהוי פלילי באמצעות מגוון אמצעים טכנולוגיים.

להלן מספר דוגמאות לראיות פורנזיות: DNA, טביעות אצבע, עקבות נעל וכו'.

בשל אופיין המדעי של הראיות יש בהן כדי להטות את הכף בתיקים מסוימים.

שירות המבחן למבוגרים שייך למשרד הרווחה והביטחון החברתי. שירות המבחן למבוגרים הינו חלק ממערכת אכיפת החוק ויעדיו, בין היתר, להפחית סיכון לחברה על ידי התאמה והמלצה לבית המשפט על חלופות מעצר וענישה למבוגרים.

שירות המבחן לנוער מאבחן ומטפל בקטינים שהופנו אליו על ידי המשטרה לאחר שהסתבכו בביצוע עבירה פלילית וכן בקטינים שהוגש כנגדם כתב איום ועניינם נדון בבית המשפט לנוער.

שירות לתועלת הציבור (של"צ) ניתן במסגרת צו שיפוטי כחלק מגזר הדין.

בניגוד לעבודות שירות שניתנות כחלופה למאסר, עונש שירות לתועלת ציבור יינתן בדרך כלל במקרים בהם בית המשפט החליט לסיים את התיק ללא הרשעה אך בכל זאת רוצה לתת ענישה "חינוכית" או במקרים בהם התיק מסתיים במסגרת הסדר מותנה.

רוב עבודות השל"צ מבוצעות במתנ"סים, מסגרות חינוכיות, מסגרות העוסקות בטיפול בקשישים או בטיפול באנשים עם מוגבלויות.

הגוף האחראי על תוכניות השל"צ הוא שירות המבחן במשרד העבודה והרווחה.